במאמר זה, נדון בתרבות הצריכה בקרב בני נוער בישראל בפרט. במאמר נדון בצריכת מוצרים אשר לא בהכרח חיוניים לבני הנוער, צריכת המוצרים הזאת נובעת מגורמים רבים. בין היתר, בגורמים אלה נעסוק. צריכה חיונית לקיום. כל יצור חי צורך חמצן, מים ומזון, אבל בני האדם צורכים הרבה מעבר לסיפוק הצרכים החיוניים לקיום, זאת כדי לספק את הצרכים החומריים והתרבותיים. כאשר הצריכה הופכת למטרה בפני עצמה, ניתן לדבר על תרבות צרכנית שתומכת בחומרנות וקניית מוצרים שהם מעבר לצרכים ההכרחיים, כדוגמת מזון או מקום מגורים. חומרנות זו מתבטאת לעתים קרובות בין השאר ברדיפה אחר מותגים, יש לנו גם צרכים רוחניים כמו חום, שייכות, אהבה או מתן משמעות לחיים, במאמר זה, נעסוק בתופעה זו בקרב בני נוער, אשר יוצרת השפעה על מעמדם החברתי.
המונח "תרבות הצריכה" מאתר ויקיפדיה:
-תרבות הצריכה היא מערכת חברתית וכלכלית המעודדת צריכה של מוצרים ושירותים כערך מרכזי.
בני הנוער בישראל הם חלק בלתי נפרד מהחברה שלה. החברה הישראלית נחשבת כחברה צרכנית חד משמעית.
חברה צרכנית מהי? ז'אן בודריאר, אשר היה פילוסוף תרבות, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה בפריז, פרשן פוליטי וצלם, השיג לנו תשובה מצוינת לשאלה זו!
מתוך ספר "חברה צרכנית": החברה הצרכנית היא חברה שבה יש לא רק חפצים ומוצרים שאפשר לקנות, אלא הצריכה בעצמה מהווה מוצר בצורה של מיתוס. מדובר בשינוי מסוכן של המטבוליזם החברתי שדומה לגידול סרטני. (13 במאי 2012 אתר חדשות היום.)
ג'אן משווה את סיכון הבעיה הזו, אשר מושרשת בחברה שלנו לסיכון שמהווה גידול סרטני. כן, לא התבלבלנו, עד כדי כך.
בעקבות העובדה שהחברה הישראלית היא חברה צרכנית, ושבני הנוער הם חלק מהחברה, אנו מסוגלים להסיק כי גם תרבות הצריכה בקרב בני נוער "נמצאת בסיכון". אנחנו, מנקודת מבטנו כבני נוער, שמים לב ל3 גורמים מרכזיים רבים אשר מביאים לתרבות הצריכה הזו, להלן:
1.בני נוער רבים קונים מותגים בשביל הסטטוס החברתי שלהם. הרי המוצרים שאנו צורכים הם חלק בלתי נפרד מהזהות האישית שלנו. בני הנוער רוכשים מותגים שונים כדי "להיחשב יותר" בקרב חבריהם. יותר עשירים, יותר מקובלים, יותר מוצלחים ועם מעמד חברתי גבוה יותר.
2.בני נוער רבים הולכים אחרי הזרם. בגיל מתוח שכזה, רבים עדיין לא בטוחים בזהותם, בטעמם האישי והאישיות שלהם בשיא התפתחותה. בעקבות זה, בני הנוער נגררים והולכים אחרי הזרם, פעמים רבות, כתוצאה מכך, בני נוער מצפים מהוריהם לרכוש להם דברים אשר הוריהם לא תמיד מסוגלים לרכוש אותם, כאן מתחיל הגורם השלישי.
3.לרוב, להורים, כטבעם כהורים, חשוב מאוד מעמדם החברתי של ילדיהם, מעגל חבריהם. הם דואגים לילדיהם, חשוב להם שלא יהיו "דחויים". בעקבות זה, בני נוער רבים מנצלים את הגישה הזו ומבקשים מהוריהם לקנות להם דברים שאין באפשרותם לקנות להם. אולי כי ראו את זה על "מלכת השכבה" או אולי כי חושבים שכך יהיו מקובלים יותר.
כפי שכתוב במאמר "מותגים-כרטיס כניסה לחברה?" של שמואל אבואב, יושב ראש קרן נאור ומנכ"ל עמותת אור ירוק, ומי שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד החינוך ומשרד הבינוי והשיכון וכראש מועצת קריית טבעון. מהאתר "מנהל חברה ונוער מאגר מידע ארצי":
בעשור האחרון הפכו הילדים לקהל יעד מרכזי בעולם הצריכה, ויצרנים, משווקים ופרסומאים ממקדים את מאמציהם כדי להגיע לאוכלוסייה זו. אנשי השיווק הבינו כי הצעירים מוכנים לשלם הרבה כדי "להיות בעניינים", וכי הלחץ הקבוצתי בגיל זה הוא הגורם המשמעותי בהאצת קצב המכירות. לשם כך יוצאות החברות הגדולות במבצעי פרסום תקשורתיים, שבהם נעשה שימוש מתוחכם במאפיינים של תרבות הנעורים, כגון: מוסיקה, קליפים, פרסומות גלויות וסמויות, שבהן מככבים אלילי הנוער הנערצים עליהם. מבצעי פרסום אלה יוצרים דימוי אישי וחברתי נחשק, המזוהה עם שימוש במוצר ממותג וכך משפיעים על האופן בו צורכים בני הנוער מוצרי הלבשה ואביזרי אופנה. הכמיהה לרכוש מותגים, הטי-שרט ה"חמה", המכנסים שאנו "חייבים", הפרסומת שעשתה הכי הרבה רעש, והמירוץ אחר ה"לוק" הנכון, כל אלה יוצרים דימוי שבני הנוער רוצים להיות מזוהים עמו. הבחירה במותג ה"נכון" טומנת בחובה ציפיות חברתיות והבטחה להיות חלק מקבוצה, לזכות במעמד חברתי ולשדר איכות.
להלן גרף אשר מסביר את כוונתנו:
(נטלי כהן | mako | פורסם 24/06/13 11:41)
בגרף הנ"ל, השייך לחברת Buzzilla, חברה אשר מתמחה בניתוח של תוכן במדיה החברתית פיתוח טכנולוגיות ומחקרים במעמד המותג, ניתן לראות כי מרבית האנשים (45%), עורכים קניות למטרת הנאה, דבר אשר אינו אמור לקרות. הרי קניות נועדו כדי שנרכוש דברים שחיוניים לנו, אך על פי הגרף אנו רואים כי אנשים עורכים קניות למטרת הנאה, כבילוי. במהלך הקניות הם מתפתים לעוד חנויות, עוד פרסומות, עוד מבצעים. כתוצאה מכך יוצא מצב שאנו לא מפסיקים לצרוך.